#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	1. מה מברכים על יין כשהוא חי/מזוג (רבי אליעזר, חכמים)?<br>2. מה מברכים על שמן זית?	1. רבי אליעזר - חי - בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים [רבי אבא - שאין בו משום איבוד אוכלין]. מזוג - בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים. חכמים - בין חי בין מזוג - בורא פרי הגפן, ואין נוטלין ממנו לידים.<br>2. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו - בורא פרי העץ. ואין קשה מברכת היין שנשחק קיבל ברכה אחרת, שזה רק ביין.	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/כיצד מברכין/דף סא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"1. מה מברכים ירק שלוק (מימרות בשם האמוראים וסתירות ביניהם, הכרעת רבי יוסי ב""ר בון)?<br>2. האם יש ראיה מהמשנה לגבי מרור ""אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין""?"	"1. רבי אבא בשם רב ושמואל - שהכל נהיה בדברו. רבי זעירא בשם שמואל - ראשי לפתות ששלקן, אם ניכר עדיין ממשן בעין - מברך בורא פרי האדמה, שחקן - עליהן שהכל נהיה בדברו. [וזה דלא כרבי אבא]. וזה שבמשנה אמרו שנשתנה כגון פת שנשתנה מהזרעים מקבל ברכה אחרת, זה רק בפת מחמת החשיבות. רבי חייא בר ווא בשם ר' יוחנן - זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. רבי בנימין בר יפת בשם רבי יוחנן - עליו שהכל נהיה בדברו. [לסיכום: בדעת שמואל ובדעת רבי יוחנן נחלקו אם מברכים שהכל או האדמה/העץ].<br>רבי יוסי ב""ר בון - אין מחלוקת, זית אע""פ שכבש בעינו הוא. ירק כיון ששלקו נשתנה.<br>2. רבי שמואל בר רב יצחק משנה זה ראיה לרבי בנימין בר יפת שמברכים שהכל. הגמרא תמהה על רב שמואל שהרי ודאי שרבי חייא בר ווא יודע שמועות רבי יוחנן יותר טוב מרבי בנימין בר יפת. וכן אנו רואים לחכמים הגדולים כשנכנסין להבראה לוקחים תורמסין ומברכים האדמה אע""פ שתורמסים שלוקים. וביאור המשנה - כיון שנשלקו בטל המרירות, והתורה אמרה ""מרורין"". משא""כ תורמסין שנשאר מר."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/כיצד מברכין/דף סא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"1. מה אומרים ""המוציא"" או ""מוציא"" (רבי נחמיה, רבנן)?<br>2. מה הכוונה ""לפת"" (רבי חיננא בר יצחק, רבי שמואל בר אימי)?<br>3. מה צריך לעשות למעשה?<br>4. מה הטעם של ""המוציא""?<br>5. איך מברכים ב""בורא"" פרי העץ/האדמה?"	"1. רבי יעקב בר אחא - נחלקו רבי נחמיה ורבנן, לרב נחמן - המוציא לחם מן הארץ, [בלשון עבר, כמו ""המוציא לך מים מצור החלמיש"", והברכה על שעבר - על שהיה מוציא לפני חטא אדם הראשון, שיצא פת מוכן]. לרבנן - מוציא לחם מן הארץ, [דוקא ""מוציא"" הוא לשון עבר, כמו שכתוב ""א-ל מוציאם ממצרים"" וכבר הוציאם, אבל ""המוציא"" להבא, ככתוב ""המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"", ובאותה שעה עדיין לא הוציאם. והרמז - שעתיד להוציא לעתיד כשיהיה התיקון השלם לחמים ממש מן הארץ].<br>2. [כל מיני הירקות] ר' חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי, אחד אמר - לא פת היתה [שפעם לפני החטא היה הפת כמו ירק שגודל מוכן, וכרבי נחמיה]. השני אמר - לא פת היא עתידה להיות [לעתיד לבוא יהיה הפת כמו ירקות, וזה כרבנן], וכמו שכתוב ""יהי פסת בר בארץ בראש הרים"".<br>3. רבי ירמיה בירך לפני רבי זעירא - המוציא לחם מן הארץ, ושיבחו ע""ז.<br>4. שלא לערב ראשי אותיות. והקשו למה אין אומרים ""המן הארץ"" [במקום ""מן הארץ""] מאותו הטעם. ולא תירצו. <br>5. לרבי נחמיה - הבורא פרי הגפן. לרבנן - בורא פרי הגפן."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/כיצד מברכין/דף סא		
